מע'אר المغار

הכפר מע'אר שוכן בגליל התחתון, כ- 4 ק"מ מדרום לצומת חנניה. במורדותיו הדרומיים של הר חזון, בגובה כ-400 מ' מעל פני הים. מן הכפר נשקף היטב נוף הכנרת. בכפר חיים כ- 23000 תושבים: 58% מהם דרוזים והם תושביו הוותיקים ביותר של הכפר. הנוצרים מהווים 22% והמוסלמים מהווים 20% . על תושבי הכפר נימנים גם בדווים שעיקר מגוריהם בשכונת ראס אלחביה ,

מקור שמו של הכפר
הכפר נקרא מע'אר בערבית : المغار, בשל המערות הרבות באזור. אבל, יש הטוענים שהשם מע'ר פירושו בערבית קרב והוא בא לציין שבמקום נערך קרב. בתקופה הרומית והביזאנטית נקרא הכפר מעריה , כנראה על שם המערות הרבות שבסביבתו. הרומיים קראו למקום זאר.

תקופת הבית השני (538 לפנה"ס – 70 לס' )
מערייה/מע'אר מיושבת ברציפות, לדעת הארכיאולוגים מהמאה ה- 4 לפנה"ס
החפירות הארכיאולוגיות שנערכו בכפר ע"י רשות העתיקות הביאו את הארכיאולוגים למסקנה שהיישוב הוקם בשלהי התקופה הפרסית, כלומר המאה ה- 4 לפנה"ס.
מע'אר איננה רחוקה מיודפת ועפ"י המימצא הארכיאולוגי ערב המרד הגדול ביצרו את הכפר. בחפירות התגלה רובע הלניסטי והמימצאים שופכים אור, לדעת הארכיאולוגים, על ההתיישבות ההלניסטית בגליל ועל קשרי חוץ מעבר לים.

התקופה הרומית ( 70 לס' – 324 ) והביזאנטית (324 – 638 )
מעריה הייתה יישוב יהודי בתקופה הרומית והביזאנטית. היא הייתה אחד מיישובי הכוהנים בגליל. במעריה התגוררה משפחת בילגה, משמרת כוהנים מספר 15 ,שהגיעה לכפר לאחר חורבן בית שני.

רשות העתיקות ביצעה בכפר מספר חפירות, וחשפה שרידים מהתקופה הרומית. נחשף מבנה מהמחצית הראשונה של המאה ה- 1לס', שכלל 2 חדרים מרכזיים מוקפים בשלוש חצרות מצפון, מזרח ודרום. נמצאו בו כלי חרס, קערות, סירי בישול, קנקנים ובקבוקי זכוכית.כמו כן, נתגלו שרידי מבנה מהמחצית הראשונה של המאה ה- 2 לס' . נחשפה רצפה ושפע של קרמיקה גלילית בצד כלי יבוא. והחשוב מכל, נמצאו פריטים ארכיטקטוניים שהיו מקובלים בבתי הכנסת בגליל ומימצאים אלה מוכיחים שמדובר בשרידי בית כנסת.
המערות שימשו לקבורה, לאחסנה ואף למגורים
מהתקופה הביזאנטית יש שרידים ארכיאולוגיים עם כיתוב יווני וקיימת השערה שאלה הם שרידי כנסייה.

התקופה הצלבנית (1099 – 1260 )
בתקופה הצלבנית הוזכר שמה של מגאר וגם ציינו את מיקומה במפות שלהם וקיים תיעוד ואיזכור שלה במסמכים  ואחד המסמכים משנת 1168 בחודש אפריל , אשר כתב אותה השליט הצלבני גלאתאריוס שהיה ממונה על איזור הגליל .
לאחר הכיבוש הצלבני נמסרו מע'אר ואדמותיה לידי אביר פרנקוני.

התקופה הממלוכית ( 1260 – 1516 )
מתי הגיעו הדרוזים
רוב החוקרים סבורים שהדרוזים הגיעו לכפר במספר גלים מבקעת הלבנון:
הגל הראשון הגיע בשלהי המאה ה- 15 או בראשית המאה ה- 16 , כלומר בשלהי התקופה הממלוכית או ראשית התקופה העות'מאנית.
הגל השני הגיע במאה ה- 17.
הגל השלישי הגיע במספר גלי משנה ב- 300 השנים האחרונות.

ההיסטוריון אל- עותמאני, שחי במאה ה- 18 ,כתב שהם הגיעו במאה ה- 13 .
קיימת גירסה נוספת, שהגל הראשון הגיע לאחר ייסוד הדת הדרוזית ב- 1073 , כלומר בשלהי השלטון הערבי- מוסלמי.
נציג ממשפחת עריידי, כתב שהם הגיעו לכפר לפני 600 שנים, כלומר, במאה ה- 15 .
משפחת עריידי חייה בכפר מע'אר מזה 600 שנה, כלומר הם הגיעו בתקופה הממלוכית. עפ"י עדותו של בן המשפחה, קיבלה המשפחה את הדת הדרוזית בכפר ולא בהרי הלבנון או סוריה. עפ"י מסורת, אחרת, קיבלה משפחת עריידי את הדת הדרוזית בתקופת היווצרותה, כלומר, בשלהי המאה ה- 11 או בראשית המאה ה- 12. כלומר, יתכן, שיש בכפר דרוזים שהיו תושבי הכפר לפני שאימצו את הדת הדרוזית.
בחפירות בשכבה השייכת לתקופה הממלוכית נתגלה כלי חרס עשיר.

התקופה העות'מאנית ( 1516 – 1918 )
הנוצרים הגיעו למע'אר רק ב- 150 השנים האחרונות, כלומר, במאה ה- 19 .
המוסלמים הגיעו ב- 100 השנים האחרונות, כלומר בשלהי המאה ה- 19 או ראשית המאה ה- 20..
מע'אר נזכרת במפקד האוכלוסין העות'מאני מ- 1598 . אבל, אין איזכור שהתושבים הם דרוזים. מדריך התיירים  השיך סלאח חטיב בדעה ש- 55% מתושבי הכפר היו דרוזים, אבל הפקיד התורכי רשם שהם מוסלמים. מסתבר מדברי חטיב שמ- 1590 שלט באזור האמיר הדרוזי פאח'ר א- דין אל- מני.
בתקופה בה השתלט השיח' הבדווי דהאר אל-עומר סביב אמצע המאה ה- 18 סבלו הדרוזים מנחת זרועו ונושלו מכפרים בשנות ה- 1740.
ויקטור גרן ביקר בכפר בסוף המאה ה- 19 , וכתב שמע'אר הוא כפר גדול המונה 1,200 נפש ויש בו 3 רובעים:דרוזי, מוסלמי ונוצרי. גרן הזכיר את המערות הרבות בסביבת הכפר וציין שחלקן שימשו לקבורה וחלקן לאיחסון או מגורים. הוא גם מסר שמאחר שבורות המים אינם ראויים לשימוש, נאלצות הנשים להביא את המים מהמעין של מנצורה.
עד שנות ה- 1970 – 1980 לא היה הכפר מחולק לרובעים נפרדים ל- 3 הדתות. רק אז החלה ההפרדה. הנוצרים התיישבו בדרום הכפר, המוסלמים בצפון והדרוזים במזרח ובמערב. הכנסייה הישנה נהרסה ובמקומה נבנה בית ספר. למוסלמים לא היה מסגד עד לפני 20 שנה. כיום יש 3מסגדים. אבל, בשכונות החדשות הזוגות הצעירים הם מכל העדות
רבים מבני העדה הדרוזית משרתים בצה"ל בשירות חובה ויש גם משרתי קבע בצבא ובמשטרה. החיילים המשוחררים מתקשים למצוא תעסוקה במקום ועל כן נוהגים להינשא בגיל מבוגר יחסית.

בזמן מלחמת לבנון השנייה ספג הכפר טילים מחיזבאללה
הדרוזים כרתו ברית שותפות עם מדינת ישראל ומשרתים בצה"ל ובכוחות הביטחון. למרות תרומתם החשובה, הם עדיין לא זכו לשוויון מלא. מדינת ישראל חייבת לעשות יותר כדי להביא לשוויון אזרחי מלא של הקהילה הדרוזית.